אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים; 3 נקודות למחשבה על עיצוב משרדים , סרנדיפיטי ו-AI
- חלי ברבר-אהרונוף
- Sep 15
- 5 min read
לקראת ראש השנה אני מוזמנת למגוון של אירועים והרמות כוסית. השנה בחרתי להתמקד ב-3 מהם.
אחד מהם היה כנס INNO שעוסק בעיצוב ותכנון משרדי העתיד. כמי שמתמחה בעיצוב חללי עבודה, חשוב לי להגיע לכנס מדי שנה כדי להתעדכן בכל החידושים והמגמות הצפויות. לא אלאה אתכם בפרטים, רק אספר לכם שהמגמה שהתחילה בשנים קודמות הולכת ומתחזקת- כשמועמדים מגיעים לראיון עבודה, הם לא מסתכלים רק על השכר או על תיאור התפקיד. הם מחפשים הרבה יותר מזה. הם בודקים אם יש להם סיבה אמיתית להישאר.
אחד הנתונים המפתיעים היה שלמרות השינויים שעובר עולם המשרדים מאז הקורונה, עדיין, רק כ-38% מהעובדים באמת מרוצים מהמשרד הנוכחי שלהם, מה שמדליק נורה אדומה לגבי הדרך שבה חברות תופסות ומתכננות את סביבת העבודה. עובדים לא מרוצים ממשרדים שאינם גמישים, שאינם מספקים תחושת שייכות, חסרים טכנולוגיה תומכת או שפשוט לא משקיעים ברווחתם הכוללת. המשרד הפך, למעשה, לגורם אסטרטגי שיכול להכריע בין הצלחה לאי-שביעות רצון, במיוחד כשמדובר בגיוס ושימור עובדים בעולם שבו חוויית עובד חשובה לא פחות מהשכר.
מה חשוב לעובדים? קודם כל אנשים ותרבות- האם האווירה נעימה, האם יש שקיפות וכבוד, והאם זה מקום שייתן להם איזון אמיתי בין בית לעבודה. אחר כך מגיעה הצמיחה האישית- הזדמנות להתפתח, ללמוד ולהרגיש שהם מתקדמים ולא נשארים במקום. מעניין היה לגלות שהשאלה שהכי מנבאת אם עובד יישאר היא - כמה אנשים בחברה אתה מחשיב כחברים שלך? מה שמעיד על תפקיד המשרד כמוקד זהות תרבותית, מעבר לנוחות ולשכר.
בסופו של דבר, מה שמועמדים מחפשים זו משמעות, לדעת שהם תורמים, מתפתחים, ושיש להם סביבת עבודה שתומכת בהם גם מקצועית וגם אישית.
גם לסביבה הפיזית יש משקל עצום. משרד שמרגיש נעים, שמאפשר בחירה בין פינות שקטות לשיתופיות, כזה שתומך בגמישות ובעבודה מודרנית, הוא חלק מהחוויה. כי בסוף, מועמדים (ובעיקר עובדים) רוצים להרגיש שייכים למקום שיש בו משמעות, אנרגיה טובה ותחושת גאווה.
שמחתי לגלות שיש שֵׁם למה שמוביל אותי כבר שנים כשאני מתכננת ומעצבת משרדים - עיצוב ערכי -שמייצר יתרון ישיר בגיוס טאלנטים ובחיזוק תרבות ארגונית.
אני עושה את זה כתוצאה מהניסיון שלי בעולמות המיתוג, משנותיי במשרדי פרסום ותקשורת חזותית ומשנותיי כשכירה בתפקידי ניהול אדמיניסטרטיבי שלימדו אותי דבר או שניים על תרבות ארגונית ודינמיקה בין עובדים.
עיצוב פנים ערכי הוא גישה בתכנון מרחבים משרדיים או מסחריים שמביאה לידי ביטוי את הערכים, המדיניות והזהות התרבותית של הארגון במרחב הפיזי עצמו. במקום להסתפק ביצירת חלל אסתטי ונעים, הדגש הופך להיות על התאמת הסביבה לפעילות הארגונית, למסר שהחברה רוצה להעביר לעובדים, לקוחות ושותפים, ולחוויית העבודה והשהות במשרד.
עיצוב פנים ערכי מציג קו אחיד בין הזהות של המותג לבין חוויית המשרד, ותורם במובהק לאטרקטיביות של מקום העבודה ולחיבור של העובדים לארגון ובדיוק על זה אני מדברת עם הלקוחות שלי כבר שנים.
אני מסבירה להם שהמשרד הוא לא רק "ארבעה קירות", אלא מרחב פיזי שצריך לתמוך בכל אחד מהגורמים שהזכרתי קודם. עיצוב חכם יכול לשפר את תחושת הרווחה, להציע גמישות באמצעות מגוון אזורי עבודה (שקטים, שיתופיים, למנוחה), לקדם את התרבות הארגונית ולתת תחושה של שייכות וקהילה.
עניין נוסף שעולה בשנים האחרונות, הוא המקומות בהם העובדים יוצרים מפגשים וסיעורי מוחות, בין אם זה במסדרונות, פינת הקפה או אפילו במדרגות שכבר מזמן אינן רק מעבר בין קומה לקומה. זה מביא אותי לכנס השני בו השתתפתי החודש שהיה כולו סרנדיפיטי בעבודה - אותם מפגשים אקראיים במרחב המשרדי שמעודדים יצירתיות, חדשנות ותחושת קהילה.
עם יד על הלב- כמה מכם יודעים מה המילה הזו אומרת?
סרנדיפיטי הוא הרגע הקטן והבלתי צפוי שבו נוצר חיבור חדש, רעיון שעולה בשיחה אקראית, או פתרון שמופיע דווקא כשלא חיפשת אותו. זוהי אומנות האקראיות המובילה לדברים טובים ובעלי ערך חיובי בתהליך של סקרנות, תבונה ופעולה.
בתכנון משרדים זה הופך לנושא מרתק: איך יוצרים חללים שמעודדים מפגשים מהסוג הזה? זה יכול להיות מטבחון שעוצב כך שאנשים באמת ירצו לעצור בו, מדרגות שמאפשרות עצירה ולא רק מעבר, או פינת ישיבה מזמינה במסדרון שבה מישהו יכול להרים מבט מהלפטופ ולהתחיל שיחה. אלו המקומות שבהם מתרחשים הדברים הבלתי מתוכננים, שמעודדים את העובדים לפגוש אנשים מצוות אחר שלא עוסקים באותו נושא, אפשר לחזור ממפגש אקראי כזה עם רעיון חדש. זה היתרון כשאתה מתחיל לחשוב עם מישהו שחושב אחרת ממך- ככה בדיוק מגלים רעיונות חדשים. המפגשים האקראיים האלו, הם בדיוק אלה שמייצרים אנרגיה, רעיונות ותחושת קהילה.
אשתף אתכם שבתחילת דרכי כעצמאית, הייתי "פרח קיר" לא היה לי נעים לדבר עם אנשים שאני לא מכירה, התביישתי. זה אמנם היה לפני ששמעתי על רעיון הסרנדיפיטי ועדיין, החלטתי שכדי להתגבר על הבושה, בכל אירוע שהייתי מגיעה אליו, הייתי בוחרת רנדומלית מישהו בקהל שבכלל לא הכרתי, ניגשת אליו ומתחילה לדבר איתו. מי שמכיר אותי היום, בוודאי לא מזהה את הביישנית שהייתי. גם היום זה לא בא לי בקלות, אך אני כבר מתורגלת. באחד מאותם מפגשים דיברתי עם אדריכל ושאלתי אותו בין היתר אם הוא מכיר מישהי שעושה סטיילינג לצילומים. הוא הזכיר את מאיה לבנת הרוש ובאמת פניתי אליה והיא עשתה לי סטיילינג ל-3 פרויקטים שצילמתי באותה תקופה. גם את חן ליאופולד הצלמת הכרתי ככה בחד מאותם מפגשים והיא צילמה עבורי מספר פרויקטים, ביניהם הבית שלי. עם מאיה נשארתי בקשר כל אותן שנים ואף למדתי ממנה מהו סטיילינג נכון והיום אני עושה את זה בעצמי וכשאני צריכה עצה, אני מרגישה בנוח לפנות אליה ולהתייעץ.
אגב, בכל יום צילומים כזה, אני מבקשת שיצלמו גם כמה תמונות שלי, שיהיו לי תמונות מקצועיות ויפות.
נכון שהיום אפשר לייצר תמונות תדמית במהירות ובזול באמצעות AI וזה היה הצ'ופר בכנס השלישי בו השתתפתי החודש שהיה במסגרת מועדון WOMAN AI.
בכנס דיבר איתנו יובל פסוב, מנהל Google for Startups ישראל על עתיד עולם העבודה ואיך אפשר להישאר רלוונטי עם כלי AI של גוגל, תמיד מרתק לשמוע וללמוד ממנו ובאמת, רוב הסיכויים שעוד שבועיים כל מה שהיה רלוונטי בכנס כבר התקדם בצעדי ענק לדבר הבא. נטלי זהר ומורן רוזנבאום לימדו אותנו איך לאתר בעזרת 3 כלי AI את אזור הגאונות שלנו- התחום בו אני במיטבי – גם מוכשרת בו באופן טבעי וגם נהנית ממנו מאוד. שלושת הכלים- ChatGPT- כמנהל אסטרטגיה, Perplexity- כמנהלת דאטה ומחקר ו-GEMINI כמנהל הקריאייטיב, עוזרים לנו לחדד בעזרת שאלות מובנות את התחום בו אנו הכי טובות ונהנות בו.
הערך שלי, עפ"י התחקיר שערכתי, הוא ביכולת להפוך מורכבות לפשטות, וליצור סביבות – פיזיות ואנושיות – שמשרות בהירות, ביטחון ותחושת בית. עדיין לא סגורה מהו אזור הגאונות שלי, אבל אני בדרך לשם.
המסקנה שלי בכל הקשור לעולמות הבינה המלאכותית היא להתמקד כל פעם בכלי אחד שמעניין אתכם ויכול לתרום לקידום העסק שלכם. הנושא בו אני מבקשת להתמקצע הוא הדמיות פוטוריאליסטיות ללקוחות. אעדכן בהמשך איך אני מתקדמת. ביומיום אני נעזרת הרבה ב- ChatGPT לסיעור מוחות ובמידג'רני ליצירת תמונות כשחסרה לי תמונה להמחשת נושא ספציפי.
לסיום, אני רוצה לברך אתכם בשנה טובה יותר ואני מאחלת ומתפללת שעד הפוסט הבא שאכתוב נהיה כולנו בהודיה על חזרתם של החטופים לחיק משפחותיהם, כי לא יתכן שעוד שנה עוברת והם עדיין לא כאן.
