מעצבת סיפור חיים. מה זה אומר בכלל?
לפני כחודש פנתה אליי מישהי שמכירה אותי ויודעת שאני מעצבת פנים. היא סיפרה שהיא רוצה לכתוב את סיפור החיים של בעלה ושאלה אם אוכל לעזור לה. לקח לי רגע להבין למה היא פונה דווקא אליי, ואז נפל האסימון- הסלוגן שלי, "מעצבת סיפור חיים", גרם לה לחשוב שאני גם כותבת סיפורי חיים.
זו לא הפעם הראשונה שהסלוגן הזה מעורר שיח.
"רגע, את כותבת ספורים?"
"מה זה סיפור חיים?"
"איך זה קשור לעיצוב פנים?"
היו גם כאלה שאמרו לי שהסלוגן קצת מבלבל אז אולי כדאי שאבחר משהו אחר, ברור יותר.
הסלוגן הזה מלווה אותי כמעט מתחילת הדרך שלי כמעצבת פנים.
זה התחיל מאנגלית, Design a Life Story ועוּבְרָת ל"מעצבת סיפור חיים".

אחת לכמה שנים אני בודקת אותו, עושה עם עצמי "שיחת יחסינו לאן" מבררת איך זה מרגיש לי, אם זה עדיין מתאים לי, ובכל פעם מחליטה להשאיר אותו. למרות שההתמחות שלי בתכנון משרדים וחללי עבודה, הסלוגן נשאר, כי בסופו של דבר, אני מספרת סיפור. מתאימה לכל לקוח את הסיפור שלו. אני עושה את זה באמצעות תכנון מדוייק לצרכים של הלקוח, דרך עיצוב שמדבר את השפה של הלקוחות שלי, בין אם מדובר במשרדים ובין אם מדובר בלקוחות פרטיים.
החודש חזרתי לחשוב על הסלוגן הזה בזכות שני מקומות שביקרתי בהם.
הראשון היה ביקור בתערוכה "מצד שני" של נומה בר, מאייר ישראלי שחי ועובד בלונדון. מה שמיוחד בעבודות שלו הוא השימוש בחלל הנגטיבי, אותם אזורים שאנחנו בדרך כלל לא נותנים להם תשומת לב, כדי ליצור דימוי נוסף בתוך הדימוי הראשון. לפעמים צריך להתבונן ביצירה עוד רגע כדי לגלות שבעצם מסתתר בה אלמנט נוסף.


הסבר על אחת העבודות שלו בתערוכה, תפס אותי במיוחד. הוא סיפר איך באמצעות משחק שהיה משחק עם בנותיו בו הבובות שלהן קיבלו מימד אחר, הן למדו שלכל סיפור יש יותר מצד אחד וזה כל פעם הפתיע אותן מחדש.
המשפט הזה זרק אותי לשיחות עם הלקוחות שלי, איך כל פעם מחדש אני מגלה שלא תמיד הם יודעים לבטא מה הם באמת רוצים, ומתחילים דווקא עם המפרט הטכני. שיהיו הרבה מקומות אחסון, שיהיה אי גדול במטבח, שצריך המון נקודות חשמל ותקשורת.
אותי מעניין להבין מה מסתתר מאחורי הבקשות האלו. מי שחולמת על אי גדול אולי אוהבת לארח ורוצה שכולם יהיו סביבה כשהיא מבשלת, ואולי היא דווקא מדמיינת את הילדים יושבים לידה ומכינים שיעורים. לפעמים זה שרוצה מלא מקומות איחסון פשוט צריך יותר מקום לכל הבגדים שלו ולפעמים יש לו חלום שהבית יהיה אי של שקט בשבילו אחרי יום עמוס בעבודה.

אני יכולה להעלות השערות, אבל כדי להבין מה באמת חשוב ללקוחות שלי אני צריכה קודם להכיר אותם ולשמוע את הסיפור שלהם.
הביקור השני היה בחנות שפתחו שי לוגסי וסתיו ברין בעלי המותג Bring it home, שי וסתיו הזמינו מעצבות לבוקר של השראה עם הרצאה של התסריטאית ענת אייזנברג על סטוריטלינג. דיברנו על כך שכולנו מספרים סיפורים, לילדים, לבני הזוג, לעצמנו, ללקוחות שלנו. כי בסופו של דבר, גם אם בתחילת השיחה שלי עם הלקוחות עולים מלא פרטים טכניים מצידם, בסוף אנשים מתחברים לסיפור, לרגש שהסיפור הזה מעורר בנו. דיברנו גם על הפער שבין מה שאנשים מבקשים לבין מה שהם באמת רוצים ואיך לא תמיד הם יודעים לבטא את זה במילים ושהתפקיד שלי כמעצבת פנים זה לתת מילים לרצון הפנימי של הלקוחות. שיתפתי במפגש שכשאני יושבת עם לקוחות בפגישת הכרות והם מתחילים עם כל הטכני, אני עוצרת אותם לרגע ומבקשת מהם לעצום עיניים ולדמיין את היום שבו הם נכנסים בפעם הראשונה לבית החדש שלהם- מה הם מרגישים? זה מה שמעניין אותי בשלב הראשון.

במשרדים, למשל, בדרך כלל יש לפחות שני סיפורים שונים באותו חלל. בעל העסק מסתכל על התדמית של החברה ועל הצרכים התפעוליים, איך הוא רוצה שהלקוחות שלו ירגישו כשהם נכנסים למשרד שלו ואיך הוא רוצה שהעובדים שלו ירגישו כשהם מגיעים למקום בו הם מבלים רוב שעות היום. גם העובדים חושבים על היום שלהם, על השיחות, הריכוז, ההפסקות. כולם צריכים למצוא את עצמם בתכנון. ולהרגיש בנוח במקום העבודה שלהם.

בהרצאה דיברנו גם על הפער שבין מה שאנחנו כמעצבות כבר רואות בדמיון לבין מה שהלקוח מצליח להבין כשהוא מסתכל על תוכנית דו-ממדית. אני כבר יודעת איך החלל ייראה וירגיש, איך המעברים יעבדו ואיך הכול יתחבר, בזמן שהלקוח עדיין מנסה להבין מי נגד מי כשהוא מסתכל על התוכנית. כשאני מתארת לו סיטואציות מהיומיום בחלל החדש, יחד עם הדמיה שממחישה את התכנון, הרבה יותר קל לו לדמיין את עצמו שם.

אז כן, אני לגמרי מעצבת סיפור חיים. אני מספרת את הסיפור של הלקוחות שלי באמצעות התכנון והעיצוב, אני גם עוזרת להם לכתוב את הפרק הבא בסיפור שלהם. כי כשאנחנו מתכננים בית או משרד חדש, אנחנו חושבים על החיים שמתקיימים בו היום, וגם בעתיד.
ואני כל כך אוהבת לעשות את זה, כמעט כמו שאני אוהבת לכתוב לכם כל חודש מחדש.
זה לא מובן מאליו למצוא כל חודש נושא חדש לכתוב עליו ועדיין להרגיש שאני מחדשת לכם וגם לעצמי- אני חייבת שיהיה לי מעניין, לא אוהבת לשעמם את עצמי ובטח לא אתכם. לפעמים אני בכלל לא בטוחה שאמצא על מה לכתוב. הפעם המחשבות על הסלוגן שלי הזכירו לי קטע קצר שכתבתי לפני כמה שנים. זה היה בעיצומו של טרנד המטבחים השחורים וחשבתי לעצמי שאולי הגיע הזמן לתת גם לסיפורים כאלה מקום בבלוג. אני לא מבטיחה שזה יקרה בכל חודש, אבל הנה ניסיון ראשון:

היא מראה לי את התמונה, נו איך? היא שואלת עם חיוך רחב
כזה מטבח אני רוצה, היא אומרת.
ת'אמת, לא בטוחה מה אני אמורה להגיד. נראה לי שהיא ממש מתלהבת, לא כל כך רוצה לאכזב אותה. הקטנה שלי.
זה יפה, כן? לא אומרת שלא. כמו בז'ורנלים, יפה כזה ומסודר, הכל במקום.
אבל, קצת ריק לי, נקי לי מדי, נורא מסודר. יותר מוזיאון ממטבח, גם בסלון- ראית? כל הכריות מסודרות כמו חיילים. מה יהיה אם הקטנים ירצו לראות טלוויזיה? שלא תכעס אם יעשו בלאגן. היא נורא אוהבת שהכל ככה במקום. לא יודעת ממי היא קיבלה את זה, בטח לא ממני...אני אוהבת שהכל על השיש, לא אוהבת להתחיל להתכופף, לחפש. בטח אם יש מלא מקום- למה שלא יהיו דברים על השיש?
זה בית לדוגמא? אההה...מישהו גר בו? באמת?
אולי זה כמו אצל המליינים, שיש להם מטבח לתצוגה ואיפשהו שלא רואים, יש את המטבח שאפשר לבשל בו ולא נורא אם מתלכלך. והשחור הזה, לא תופס כתמים וסימנים של הידיים? ידיים של מי? של הילדים...של מי יכול להיות?
אבל אני לא אומרת כלום, רק מחייכת אליה ואומרת לה- בטח מותק, אם זה מה שאת אוהבת, שיהיה בשעה טובה. העיקר שתהיי מרוצה.
סקרנית לשמוע מה חשבתם על הסיפור הקצרצר שלי?
גם אתם ראיתם בתמונה את מה שהאמא ראתה? או שאולי דווקא התחברתם לחלום של הבת?
ובכלל, הייתם רוצים לקרוא עוד סיפורים כאלה בבלוג?
ספרו לי בתגובות :-)
אני מעצבת פנים כבר למעלה מעשור, מלווה תהליכי תכנון ועיצוב למשרדים, לובאים ובתים פרטיים בעיקר באזור המרכז, אוהבת לחבר את הסיפור של הלקוחות שלי לדיוק תכנוני.את הבלוג “מברברת” אני כותבת כבר יותר מ־5 שנים, כמרחב שבו אני משתפת על תהליך העבודה והיצירה שלי, על החיים שלי ומה שביניהם.




כל כך נהנתי לקרוא אותך
עד שנראה לי שאת טובה בעוד המון דברים
שקשורים לעיצוב אך לא רק.
חלי אהובה,
כתבת מקסים ומדויק.
מתחברת מאד לדברים שכתבת..
כשלא מבינים לעומק קשה לפעמים לדמיין איך הכל יראה, וההדמיה נותנת מימד נוסף.
חוץ מזה, הפכת לכותבת סיפורים😍. הסיפור על המטבח השחור, מקסים ומשקף שתי תפיסות חיים ונראות שונות. אני למשל אוהבת סדר אבל מטבח שחור… בואי, לא בשביל הלב שלי עם כל טביעות האצבעות. כך שהמסקנה היא שצריך מישהי ש״תכתוב״ עבורנו את סיפור החיים😊 למשל מישהי כמוך💜
כתבת מקסים🖤 הסיפור מדגים יפה מה שאימהות חושבות: שהן יודעות הכי טוב מה טוב לילדים שלהן… כיום אני יודעת שצריך לתת להם לבחור, לטעות, ולגדול 🤍
וואו מהמם חלי איך סלוגן מוביל אותך לסיפורים מעניינים , ממש אלופה 👑 כל סיפור שלך הן תוך כדי העיצובים שאת עושה והן דרך ההשראות שלך מובילים לכתיבה מעניינת , תודה רבה 🙏🏻🥰