הכותל- סיפור על קיר בירושלים

היום יום ירושלים.

אולי היום הכי מזוהה עם אמא שלי שהיתה ילידת העיר העתיקה.

אמא היתה בהיריון איתי באותה תקופה ואחותי הגדולה שהיתה אז בת 6, מספרת שהייתה אזעקה ואמא יושבת במטבח ליד הרדיו ובוכה במקום לרדת עם אחיותיי למקלט.

כששאלה אותה למה הן לא יורדות למקלט, היא אמרה להן להקשיב לרדיו וכך הן שמעו ביחד איתה את תקיעת השופר ואת ברכת "שהחיינו" שאמר הרב גורן.

מאז ועד פטירתה היתה אמא תולה את דגל המדינה מיום העצמאות ועד יום ירושלים ואחרי שנפטרה, אימצתי את מנהגה לזכרה ולכבוד העיר האהובה עליה.

אפשר להוציא את הילדה מירושלים, אבל לא את ירושלים מהילדה

גדלנו על סיפורי העיר העתיקה, על המחסור שהיה מנת חלקה של המשפחה ואיך כשהירדנים כבשו את האזור, התפצלה המשפחה, כי חלקם, ובתוכם סבא שלי ואמי, היו באותו זמן בעיר החדשה וסבתא שלי נשארה לבד בעיר העתיקה עם שאר הילדים.

סבא שלי, הרב חנוך זונדל גרוסברג זצ"ל שכתב ספרי הלכה רבים בימי חייו, איבד בעקבות המצור רבים מכתביו שהיו שמורים בביתו בעיר העתיקה. הוא היה ידוע כמי שמקובל על רבנים מכל הזרמים, הרבנים הראשיים לדורותיהם לצד רבני העדה החרדית ועל כך, בין היתר, קיבל בשנת 1975 את פרס יקיר ירושלים.

החודש, בעקבות פטירתו של דוד חיים, אחיה הצעיר של אמי (צעיר יחסית...היה מעל 80 בעת שנפטר), פינינו את הדירה בה התגורר עם סבתי ז"ל ואני ביקשתי לשמור את תעודת יקיר ירושלים שסבא קיבל מטדי קולק שהיה אז ראש העיר.

התעודה בבית של סבתא על הקיר המעוטר. סבא בתמונה משמאל

היה כל כך עצוב להיפרד מהבית שליווה אותי בשנות ילדותי, זה גם הבית שהגעתי אליו ערב לפני שילדתי את בן בכורי כדי לנוח עד שהצירים יהיו מספיק צפופים, אני עוד זוכרת את אבא מסיע אותי ואת אריאל למשגב לדך (שהיה בזמנו הבי"ח היחיד שקידם לידות טבעיות) ושואל בלחץ- מה שיש לה זה צירים? זה כואב?...

אולי תצחקו עליי, אבל כשהיינו שם החודש, צילמתי למזכרת את הקירות המעוטרים.

בתור מעצבת פנים שמגדירה את עצמה כמעצבת סיפור חיים, המבט שלי פונה פעם אחת אל העבר, אל הילדה שרואה את "הבית של סבתא" ופעם אחת קדימה, אל המעצבת שרואה טכניקת עיטור מופלאה שהיתה נהוגה בשנות ה-50-70 וחזרה אלינו בשנים האחרונות בשינוי אדרת.

פעם, הגלגלת הזו הייתה הדרך היצירתית להוסיף עושר לקירות דלי תקציב. היום, כשאני מסתכלת על מגמות עכשוויות, אני רואה בדיוק את אותה שפה, אבל עם פרשנות חדשה לגמרי.

הדמיה שיצרתי עם בינה מלאכותית

תראו איך הדוגמה הגיאומטרית כאן הופכת את הקיר ל"קיר כוח" דומיננטי, שנותן עומק לכל הסלון מבלי להעמיס.

הדמיה שיצרתי עם בינה מלאכותית

אנחנו גם לא חייבים לצבוע את כל החדר. אפשר להשתמש במוטיב צמחי חוזר באופן ממוקד, כדי להגדיר אזור ספציפי כמו מבואת כניסה שבתמונה. הפסים האנכיים יוצרים גובה ותחושת סדר.

בנוסף לסטנסילים שאפשר למצוא היום בחנויות, ניתן להגיע לאותה תוצאה גם בעזרת שימוש בטפט.

צילמתי לכם כמה דוגמאות במאיירס טפטים

זה אחד הדברים שאני כל כך אוהבת בעיצוב, שום דבר לא באמת נעלם, הוא רק לובש צורה חדשה. הקירות בבית בירושלים כבר לא יארחו אותנו, אבל המוטיבים שלהם ממשיכים להתקיים, גם אם קצת אחרת.

אני לא יודעת אם בגלל שאני נוסטלגית במהותי, מתחברים אלי לקוחות שיודעים לכבד את העבר ומשמרים אותו, כל אחד בדרכו. כך גם אותה לקוחה מקסימה שרצתה לרענן את הסלון שלה, אבל אמרה לי- "חייבים לשמור את הכורסא של אמא שלי, כי הבן שלי ממש אוהב אותה"

החודש התלוויתי אליה ליום קניות, אבל עוד קודם לכן, קיימנו פגישת יעוץ בה דיברנו על מה נשאר, מה חשוב לה שיקרה בעקבות השינוי, איזו אווירה היא רוצה שתהיה ואיך היא רוצה להרגיש בסלון החדש. אחרי הפגישה  היא שלחה לי תמונות של המצב הקיים וביקשה שאתלווה אליה גם ליום רכישות ממוקד.

זה שרות שאני לא מרבה לתת, אבל אם תבקשו ממני ממש יפה 😉 יש מצב שאסכים.

לא שופטת :-) כל התמונות של הלפני נראות ככה

ההדפס שמצאה בעלי אקספרס ואהבה עזר לי לחבר לה את כל חלקי הפאזל

לשרות קוראים "קפסולת עיצוב" והוא כולל בדרך כלל פגישת יעוץ ממוקדת שנמשכת עד 3 שעות, בבית הלקוח, בה אנחנו עוברים על מקסימום 3 חללים בבית או במשרד, אתם מספרים לי על השינוי אותו אתם מבקשים לבצע, אנחנו מחליטים על קונספט עיצובי, בוחרים צבעים ובמידת הצורך, אני מכינה לכם סקיצה להעמדת ריהוט, אני חושפת אתכם לחומרים שונים שמתאימים לכם וממליצה לכם על חנויות וספקים נבחרים. אחרי הפגישה אתם מקבלים ממני סיכום של כל הנקודות שעלו, כולל המלצות וקישורים רלוונטיים ובגדול, אתם יכולים להמשיך מכאן לגמרי לבד. אבל אם לא בא לכם הכאב ראש הזה של לחפש לבד ואתם מתבלבלים מהשפע שקיים בחוץ, אני מתלווה אליכם גם ליום קניות מרוכז – בדיוק כמו זה שהיה לי עם אותה לקוחה.

בזכות תמונות שהיא שלחה לי שאראה מה היא אוהבת, יכולתי להכין לה הדמיה שהיא כמו הצעת הגשה, כדי שתראה איך הכל מתחבר, ככה הגענו ליום קניות כשאנחנו יודעות בדיוק מה היא הולכת לקנות, עם צבעוניות מוגדרת ומידות מדוייקות.

כשיש כיוון ברור, מוצאים בקלות את הדרך וזו כמובן הדמיה

היה לה חשוב שלמרות האלמנטים הכהים שבבית, כמו הפסנתר החום והריצוף הכהה, נשמור על אווירה בהירה ומאירה. אז התמונה שכאן היא רק להמחשה, אבל אני מבטיחה לכם שלגמרי השגנו את המטרה.

אם נחזור לרגע לתחילת הפוסט, כנראה שאי אפשר לגדול על סיפורי ירושלים ולא להפוך קצת לנוסטלגיים.

אולי זו הסיבה שאני כל כך אוהבת לעצב בתים שנותנים מקום לסיפור שהיה בהם קודם.

אחד הבתים האלה הוא של חיה ואריק. חיה ואני חברות עוד מתקופת הלימודים בירושלים, ועבורם תכננתי ועיצבתי את הדירה הירושלמית "מבצע סבתא" כפי שהיא מופיעה באתר שלי. דירה שמבחינתי מספרת בדיוק על אותו החיבור בין זיכרון, משפחה וחיים עכשוויים.

אם תרצו להציץ בפרויקט, אני משאירה לכם קישור כאן: "מבצע סבתא"

כמעט מתבקש שאם התחלתי בסיפור על שחרור הכותל, הכי טבעי שאחזור אליו בסופו של דבר. 

כשהציעו לי שנה שעברה להשתתף במכרז לפרויקט "מעלית הכותל", שעוסק כולו בחיבורים - בין ישן לחדש, בין אבן לאור, בין היסטוריה לאנשים שחיים אותה גם היום, הלב שלי אמר- לכי על זה. אם בא לכם לראות איך כל זה נראה דרך העיניים שלי, אני משאירה כאן גם קישור לפרויקט "מעלית הכותל"

ותזכרו שבסוף, הקירות הם רק התפאורה לסיפורים שמרכיבים את החיים שלנו- אז תחיו אותם בשמחה, בהנאה, באהבה והכי טוב שאתם יכולים

---

אני מעצבת פנים כבר למעלה מעשור, מלווה תהליכי תכנון ועיצוב למשרדים, לובאים ובתים פרטיים בעיקר באזור המרכז, אוהבת לחבר את הסיפור של הלקוחות שלי לדיוק תכנוני.את הבלוג “מברברת” אני כותבת כבר יותר מ־4 שנים, כמרחב שבו אני משתפת על תהליך העבודה והיצירה שלי, על החיים שלי ומה שביניהם.