מאיפה אני מקבלת השראה בעיצוב פנים?
- חלי ברבר-אהרונוף
- Nov 16
- 3 min read
בסוף השבוע שעבר, נסענו אריאל ואני לחמשוש בירושלים. אחד המקומות בהם ביקרנו במסגרת אירועי "בתים מבפנים" היה המרחב החברתי, ששוכן במה שהיה פעם מלון הנשיא. הייתי סקרנית לראות מה קרה למלון בו התארחתי בעבר הרחוק ושמחתי לגלות שמישהו העניק לו חיים חדשים. המרחב החברתי הוא יוזמה שמחברת בין שני קצוות: מצד אחד מבנים ריקים שעומדים שוממים במשך שנים, ומצד שני ארגונים חברתיים ואומנים שמחפשים מקום לפעול בו. הם מקבלים את המבנים מחברות נדל"ן, משפצים אותם, ומאפשרים ליוצרים ולעמותות להשתמש בהם לתקופה מוגבלת. כך נוצר מוקד יצירתי, חי ונושם, במקום שהיה עלול להפוך למפגע סביבתי.
זה חזון שפשוט יפה לראות אותו קורה במציאות: שימוש זמני במבנים ריקים כמפתח להזדמנות חדשה. כיום יש מעל עשרה מבנים כאלה ברחבי הארץ ויותר ממאה עמותות ואומנים שמקבלים מהם בית זמני לפעילות.
במהלך הביקור פגשתי צורף בשם צביקה זייבלד, הבעלים של סטודיו אגם היער. כמי שבעברה למדה צורפות, נהניתי לראות אותו בפעולה ואת הרישומים הידניים שהוא משרטט כשהוא מתחיל ליצור תכשיט חדש. מה שתפס את תשומת ליבי על שולחן העבודה שלו היה מקבץ של עלים אותם ציפה בשעווה על מנת לייצר תבנית ממנה יוכל לצרוף תכשיט בצורת אותו עלה.
הרגע הזה הזכיר לי מחדש את השאלה שאני שומעת כמעט בכל פרויקט עיצוב פנים: מאיפה את מקבלת השראה?
השראה בעיצוב פנים יכולה להגיע מכל כך הרבה מקומות. מראה של עלים בשלכת, תמונה אהובה, חפץ ישן, תחביב, צבע, מקום נוסטלגי או אפילו משפט אחד שהלקוח אומר בלי להתכוון. מקורות ההשראה נמצאים סביבנו כל הזמן, פשוט צריך לעצור ולהתבונן.
כשאני מתחילה תכנון ועיצוב פנים של פרויקט חדש, אני קודם כל לומדת להכיר את הלקוחות שלי. איך הם חיים, מה חשוב להם, מה ההרגלים שלהם ואיזה חלומות הם מביאים איתם. כמעט תמיד יש משהו קטן שמוביל את הכיוון ומשמש בסיס לקונספט העיצובי. זה יכול להיות אהבה לבטון ולסגנון מונוכרומטי, כמו בפרויקט הירושלמי.
זה יכול להיות הרצון לחיות ליד הים, כמו אצל פנינה וסטיב. זו יכולה להיות אהבה גדולה לצבע, כמו אצל ברוך ויעל.
באחד המשרדים שתיכננתי בתחילת דרכי, ההשראה הגיעה מארגזים שראיתי במחסן שלהם, זה בתוספת המשפחתיות והשקיפות שמאפיינים את החברה השפיעו על בחירת החומרים והצבעים.
לפעמים מילים לא מספיקות. הלקוחות מתארים משהו אחד, ואני רואה בראש משהו אחר לגמרי. כמו זוג שסיפר לי שהם רוצים חדר ילדים בקונספט של יער. אני דמיינתי חדר מלא פרטים וטקסטורות. בסוף התברר שהם התכוונו בעיקר לצבעוניות ולאביזרים עדינים. במקרים כאלה חשוב לגשר על הפער ולוודא שאנחנו רואים את אותו הדבר.
כאן נכנס לתמונה לוח השראה (mood board). לוח השראה הוא כלי ויזואלי שמציג רעיונות לעיצוב, צבעים, חומרים, ריהוט וטקסטורות. הוא חלק חשוב בתהליך עיצוב פנים כשהלקוחות זקוקים לייצוג חזותי שידגים את הכיוון. הוא עוזר להם להבין את החיבור בין כל הפרטים, לצמצם ספקות וליצור שפה משותפת. כך היה אצל פנינה וסטיב ששלחו לי תמונה בצבעוניות שאהבו, ועל בסיס זה יצרתי עבורם mood board שהמחיש להם איך ייראה הבית החדש שלהם.
ובכל זאת, חשוב לומר שלמרות היתרונות שלו, לוח השראה אינו חובה. השראה לעיצוב פנים יכולה להתקיים גם בלי לוח פורמלי. לפעמים הכיוון כבר ברור מספיק, הסיפור מוגדר, והלקוחות מרגישים בטוחים בתהליך. יש גם מצבים שבהם לוח השראה דווקא מגביל. לקוחות עלולים להתקבע על תמונה אחת ואז קשה להשתחרר ממנה ולאפשר לפרויקט להתפתח באופן טבעי. בתהליך עיצוב פנים, הדברים משתנים ומתרחבים תוך כדי עבודה, ויש חשיבות להשאיר מקום לגילוי.
כשאני מלווה לקוחות בפרויקט, אנחנו מדברים על התחושות שהם רוצים להרגיש בבית או במשרד, על בחירת חומרים וצבעים, על האווירה שהם רוצים לייצר. מניסיוני, ברוב המקרים אין צורך בלוח השראה שמקבע את הכיוון, אלא דווקא בפתיחות שמאפשרת להתאים ולחדד תוך כדי. המטרה היא ליצור מרחב שמרגיש נכון - כזה שמשקף את מי שהם באמת.
בסופו של דבר, אני מאמינה שמשהו אחד תמיד חשוב: להגדיר את גבולות הגזרה של הפרויקט אבל לא להתאהב ברעיון אחד או ברהיט ספציפי. להשאיר מקום להתפתחות, לשינוי ולהפתעות. כי בדיוק שם, בין השראה, תהליך והתאמה אישית, קורה הקסם האמיתי של עיצוב פנים.
אני תמיד אומרת שבכל פרויקט מתחיל סיפור חדש,
תנו לי לספר את הסיפור שלכם באמצעות העיצוב, דרך תכנון נכון, צבעוניות מדויקת, פרטי ריהוט שמתאימים לכם באמת וחומרים שיוצרים את האווירה שאתם רוצים לחוות בבית או במשרד.
מבחינתי הקסם מתרחש בכל פרויקט מחדש, ברגע שהרעיון המשורטט הופך למציאות ומספר את הסיפור שלכם.
