כל יום זה עוד צעד קדימה- מחשבות לסוף שנה
- חלי ברבר-אהרונוף
- Dec 15
- 5 min read
אתם קולטים שעוד שנה מסתיימת ושוב כולם מסכמים ומספרים איך היה ומה יהיה?
בואו נדבר רגע על סיכומי השנה שכולנו מקבלים מגוגל ומספוטיפיי. הסיכומים שלהם תמיד מצחיקים אותי, לא בקטע רע, למרות שקצת מטריד לדעת שיש מי שיודע כמה סלפי הצטלמתי במהלך השנה...
הנתונים האלו קודם כל מאשרים שמוסיקה היא חלק חשוב בחיי. תמיד ידעתי, אבל הבנתי ממש כשהתארחתי לפני 5 שנים ברדיו החברתי לראיון על עיצוב משרדים. קיבלתי שאלון כדי לברר מהו קוד השייכות שלי וכבר אז הסתבר מהתשובות שלי עד כמה מוסיקה היא חלק מהותי מהחיים שלי והנה כמה מהשאלות והתשובות שעניתי אז, הזדמנות מצוינת בשבילכם להכיר קצת יותר טוב-
מה זה בית בשבילי? בית זה כשהמשפחה שלי איתי, כשהמוסיקה, הספרים והתמונות שלי מסביבי.
אם הייתי צריכה להעביר לבית אחר רק חפץ אחד - מה היית לוקחת?
שאלתי אם חייבים לבחור ואם זה כולל בני משפחה?? ;-)) בכל מקרה, אז עדיין האזנתי למוסיקה באמצעות אוסף הדיסקים המטורף שהיה לי והתשובה שלי היתה- נגן מוסיקה.
איפה הכי אהבתי להיות בבית ילדותי?
בחדר שלי כשהחלון פתוח ואפשר לראות שמיים והשמש מחממת אותי והמערכת סטריאו עובדת בפול ווליום, או במטבח- תכלס, זה היה לב הבית אצלנו.
מה חשוב לי בסביבת העבודה שלי? קודם כל שיהיה חיבור לרמקולים, ושיהיה לי מקום לפרוס את התוכניות שאני עובדת עליהן.
במעבר לבית חדש - מה אני עושה דבר ראשון כדי ''להרגיש בבית"? מחברת את המערכת שאוכל להקשיב למוסיקה שאני אוהבת...ותולה תמונות.
מעניין מה אתם הייתם עונים על השאלות האלו? ספרו לי בתגובות.
אם כבר הפוסט הזה הוא סוג של סיכום שנה אישי, אז תדעו שהאזנתי 21,949 דקות, שזה 15 ימים. תכלס, נשמע לי ממש מעט או שלא, בהתחשב בזה שאני שומרת שבת וחג?
מסתבר שהשיר שהאזנתי לו הכי הרבה הוא "קדימה לאותו מקום" של פול טראנק, אז הלכתי לברר את נסיבות כתיבתו וגיליתי שהשיר הוקדש לזכרו של סמ"ר סייף ביסאם ז"ל אשר שירת לצידו של גל ניסמן, סולן הלהקה, בסיירת אגוז ונהרג במהלך התקלות עם מחבלים בדרום רצועת עזה בתאריך 9 באפריל 2008.
מעניין איך תמיד ברגעי משבר אנחנו מגלים מה באמת חשוב בחיים. השבוע היה לנו רגע כזה במשפחה ואמרתי לבנים שלי שאני רוצה שייקחו מהאירוע הזה שני דברים.
אחד- המשפחה מעל לכל, שתמיד ידאגו אחד לשני, לא משנה מה קורה ביניהם. והשני- שתמיד יהיו שמחים, שייהנו מהחיים במקסימום, שיגידו תודה על מה שיש להם, על הטוב וגם על הרע, כי שום דבר לא מובן מאליו.
שמחה זה משהו שאני באופן אישי עובדת עליו מאוד חזק בתקופה האחרונה, למרות שאני מגדירה את עצמי כאדם שמח, הבנתי לאחרונה שיש מקום לשיפור גם אצלי.
אפרופו שמחה- האלבום שהכי הרבה האזנתי לו היה כמובן מועדון הקצב של אביהו פנחסוב.
יש לי וידוי...אני עוקבת אחרי אביהו הרבה לפני שכיכב ב"מקום שמח", מסיבה מאוד פשוטה- השירים שלו תמיד משמחים אותי וגורמים לי לרקוד ולזוז ואתם בטח יודעים שאין כמו מוסיקה ותנועה כדי לרפא את הגוף ואת הנפש, במיוחד כשזה משפר את תפקוד המוח ומפעיל את ארבעת הכימיקלים של האושר- דופאמין, אוקסיטוצין, סרוטונין ואנדורפינים.
הפודקאסט שהאזנתי לו הכי הרבה היה "מדיטציה לכל עת" של ליה שניידר לוי, אני מאוד אוהבת להקשיב למדיטציות שלה והן עזרו לי לצלוח את תקופת המלחמה ברוגע יחסי. שמה לכם קישור בסוף הפוסט- נסו ותהנו.
מה שהכי הצחיק אותי זה שגיל ההאזנה שלי הוא 24...מכיוון ששמעתי המון שירים מסוף העשור השני של שנות ה-2000, מה זה אומר? שאני קצת אינפנטילית או פשוט צעירה ברוחי?
מי כיכב בגיזרת הצילומים? אריאל בעלי ואוּפִּי, הכלב שלנו, כמובן 😊
ומיד אחריהם, באופן די מפתיע, או שלא?- אלעד גרובנר שמצלם את כל הפרויקטים שלי בשנים האחרונות וורד יהודה, קולגה שהפכה להיות חברה טובה כבר מזמן.
במעבר חד, עם הקשר שיתברר לכם בהמשך- בתחילת החודש הלך לעולמו בגיל 96 האדריכל פרנק גרי, מהיוצרים המשפיעים והנועזים של זמננו. גרי הוכיח שמבנה אחד יכול לשנות עיר שלמה, כמו שקרה עם מוזיאון גוגנהיים בבילבאו, שהפך את העיר ליעד עליה לרגל ולסמל עולמי והוליד את המונח "אפקט בילבאו".
אדריכלות פיסולית, חופשית ופורצת דרך, לצד ביקורת על תעוזת יתר, חוסר פרקטיות ועלויות אחזקה גבוהות, ליוו אותו לאורך הקריירה. הצלחתו העצומה הציבה בפניו אתגר מתמשך, להמשיך לחדש מבלי לחזור על עצמו. “קשה יותר להתמודד עם הצלחה מאשר עם כישלון”, אמר פעם, והמשפט הזה מסכם היטב קריירה שנעה כל העת בין הערצה, ביקורת ואומץ ליצור.
הופתעתי לגלות שדווקא בישראל, למרות הפרסים וההכרה, פרויקטים שהגיש הצעות לתכנונם, כמו הספריה הלאומית ומוזיאון הסבלנות, לא התקבלו. כשקראתי על הסירובים שקיבל כאן בישראל, הרגשתי שאני בחברה טובה 😊
תשאלו למה?
זה המקום לשתף איתכם שלפני מספר חודשים הוזמנתי להשתתף במכרז לתכנון ועיצוב פנים בפרויקט "מעלית הכותל" שמובילה החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי. מטרת הפרויקט להנגיש את רחבת הכותל המערבי לבאים מהרובע היהודי, שכיום צריכים לרדת כ-140 מדרגות כדי להגיע אליו. התכנון והעיצוב כללו 2 לובאים, מנהרה שמקשרת ביניהם ו-2 אולמות אירועים שצופים על רחבת הכותל.
כמו שאתם כבר מכירים אותי, ישר הסכמתי ומיד הרמתי טלפון לורד יהודה, זו שהצטלמתי איתה מלא פעמים בשנה האחרונה ושאלתי אותה אם תרצה להשתתף איתי במכרז. עוד לפני שקראתי את פרטי המכרז, הבנתי שמדובר בהזדמנות סופר מרגשת וכמי שמאמינה בשיתופי פעולה, הרגשתי שהפרויקט הזה הוא אחד מהם. מכיוון שאחת הדרישות היתה אדריכל.ית שיהיו חלק מהפרויקט, יצרתי קשר גם עם טלי זרחיה פרומוביץ, אדריכלית סופר מוכשרת שהאנרגיות שלה יכולות להעיר ערים שלמות, חוץ מהתכתבויות בוואצאפ איתה, לא יצא לנו להכיר באופן אישי עד אותו רגע, אבל משהו באנרגיה שלה משך אותי. כך מצאנו את עצמנו משקיעות לילות כימים לטובת הפרויקט והפרזנטציה שהצגנו לפני נציגי החברה לשיקום ופיתוח הרובע וקרן דוידסון ששותפה לפרויקט המרגש הזה.
הזמן הזה שבילינו יחד בתכנון ובעיצוב הוציא מאיתנו את כל היצירתיות שלנו, שזה אחד הדברים הכי כיפיים ומרגשים שיש, כי בואו, פרזנטציה זה המקום להתפרע בו ולהגשים את כל הפנטזיות העיצוביות שלנו. דבר נוסף ששימח אותי מאוד במהלך אותה תקופה היה שיתוף הפעולה בין שלושתנו, הכבוד וההקשבה אחת לשניה- ככה בדיוק אני רואה שיתופי פעולה מוצלחים, לכן כששמענו שהפסדנו את הפרויקט למשרד של אדר' עדה כרמי, אפילו לא התבאסתי (אולי ממש קצת) כי באמת, עצם ההשתתפות במכרז הזה, הזכות להיות שותפות ולו לרגע קצר לתהליך והעבודה המשותפת והיצירתית שהבאנו לפרויקט היו מרגשים מאוד.
אז מה אני מאחלת לעצמי לשנה האזרחית שבפתח?
בפן המקצועי- עוד שיתופי פעולה מהסוג הזה, עוד פרויקטים שיאפשרו לי להביא לידי ביטוי את היצירתיות והכישרון שלי במקסימום ועוד לקוחות שיתנו בי אמון ויהנו יחד איתי מהדרך.
בפן האישי- להיות כל כולי בשמחה אמיתית מבפנים כלפי חוץ, לזכור להודות על כל מה שיש לי, לייצר עוד זיכרונות טובים עם המשפחה שלי, להמשיך ללכת להופעות, לרקוד ולחייך לעולם.
נתראה בשנה הבאה, ושיהיו לנו ימים יפים,
כמה קישורים להנאתכם:
"קדימה לאותו מקום" פול טראנק
"מדיטציה לכל עת" של ליה שניידר לוי
"ימים יפים" מועדון הקצב של אביהו פנחסוב
השותפות שלי לתכנון ועיצוב פרויקט מעלית הכותל:
ורד יהודה עיצוב פנים
טלי זרחיה פרומוביץ אדריכלות
Comments