חזרה לשגרה? מחשבות על עיצוב פנים בתקופה לא יציבה.

פעם אחרונה שחיכיתי לחזור לשגרה היתה באוקטובר 2023.

כולנו יודעים שמעולם לא חזרנו אליה.

מה זה בעצם אומר? שיש לנו שגרה חדשה? שאנחנו צריכים להתרגל למה שקורה כאן?

מישהו באמת חושב שאחרי 40 יום אנחנו יכולים לחזור לשגרה כאילו לא קרה כאן כלום?

אני מודה, ההתקפות מאיראן לא עשו לי טוב גם בסבב הראשון וגם בסבב השני שהסתיים עכשיו. אכילה רגשית מכאן ועד פָּרָס וּמָדַי, חוסר מוטיבציה לעבוד והאמונה שלי באנשים שמנהיגים את המדינה כל כך התערערה, שאני פשוט מחכה למתקפה הבאה- ככה נראית השגרה שלי.

למרות זאת וכדי לא לשקוע לגמרי ברחמים עצמיים, עשיתי כמה צעדים קטנים לטובת העסק, בין היתר מצאתי זמן להעלות לאתר את פרויקט "מעלית הכותל" - פרזנטציה מיוחדת ומרגשת שהכנתי בשיתוף פעולה עם שתי קולגות אהובות וגם כתבה נוספת שהתפרסמה במגזין פנים, הפעם על הבית של יעל וברוך- שמה לכם קישורים בסוף הפוסט.

מבט לחדר השינה והשתקפות הארון במראה. צילום: אלעד גרובנר

בעקבות שיחת זום עם קרני סטרוד-סילוני, שנותנת מעטפת דיגיטלית לעסקים, הכנתי גם פורטפוליו עסקי שאוכל לשלוח ללקוחות פוטנציאלים ובשעה טובה ומוצלחת- כל השאלונים שאני שולחת ללקוחות הפכו למקוונים. ברור - שמה לכם לינק בסוף הפוסט לאתר שלה- שווה להכיר אותה.

בשלב מסוים, החלטתי לא לריב עם עצמי ולעבוד בכוח ושמחתי על הזמן שהתפנה לי לארגן את החג. כי צריך לדעת לומר תודה על מה שיש לנו בחיים, זה חשוב ולא מובן מאליו. אישית, אני עושה את זה כל לילה לפני השינה- 5 דברים טובים שקרו לי במהלך היום, גם הדברים הכי קטנים- מישהו החמיא לי, המשפחה שלי מוגנת, לקוחה שממליצה עלי בפייסבוק.

אני מתרגשת כל פעם מחדש כשממליצים עלי

השנה היתה פעם ראשונה שאירחנו בליל הסדר את המשפחה של אריאל, אמנם משפחה מצומצמת ויובל שלי היה במילואים, אבל עדיין צריך לעשות קניות, להחליט על תפריט, לסדר שולחן.

היינו 14 איש סביב השולחן והיה תענוג, היה לי שבוע לבשל ולאפות בנחת, כך שבערב החג הייתי רגועה, למרות שאת הבוקר ואת השעה לפני החג העברנו בממ"ד. הספקתי לקנות פרחים ולסדר אותם כמו שאני אוהבת וכשחמי לקח מה נוספת מהבָּחְשׁ שהכנתי (מאכל בוכרי, את המתכון קיבלתי מחמותי ז"ל) הודעתי לכולם שמבחינתי האירוע הסתיים ב"ניצחון מוחלט" ואפשר להתפזר.

תודו שסידרתי שולחן אביבי ויפה

אפרופו ניצחון מוחלט- כמה ביטויים שגורים איבדו את המשמעות שלהם בשנים האחרונות? חזרה לשגרה היא רק אחת מהן, מה עם- ביחד ננצח, מרחב מוגן, קונספציה, שומרים על שפיות...באמת???

מישהו כאן עוד מאמין שיהיה כאן ניצחון מוחלט? שאנחנו שומרים על שפיות? שיש כאן שגרה?

בין לבין, מצאתי זמן ללכת עם אוּפִּי לוטרינר כדי לקבל חיסון שהתפספס בגלל המלחמה ולרופאה היה סטטוסקופ בצבע ורוד פוקסיה שהתאים בול לשפתון שלה, ברור שהחמאתי לה ושאלתי אותה אם התאימה בכוונה תחילה. היא בתורה אמרה ששמה לב לסיכות הדש שהיו על דש הז'קט שלי ובמיוחד אהבה את לונה.

הסקרנות שלי והחיפוש על מה כבר אפשר לכתוב החודש אחרי הטרפת שהיתה לנו בחודשיים האחרונים הביאו אותי לבדוק מה מסמלת כל אחת מהסיכות האלו עבורי וגיליתי באופן מפתיע איך גם כאן, אפשר למצוא קשר לעיצוב ולחיים עצמם.

סיכה אחת של הנסיך הקטן שקיבלתי מקולגה אהוב כשהייתי מפיקת דפוס לפני כ-30 שנים, לא נתקלתי בעוד אחת כזו ואני שומרת עליה מכל משמר. הלכתי לדפדף בספר ולהיזכר בכמה מהציטוטים הידועים שלו וגיליתי שקיבלתי אותו במתנה מאחותי הגדולה כשסיימתי את התיכון והציטוט שבחרתי לכם הוא- "מאחורי כל הדברים הנראים לעין, יש דבר מה גדול יותר; כל דבר הינו נתיב, שער או חלון הנפתח אל משהו אחר"

בהקשר לעיצוב פנים, בעיניי, זה  מדבר על רב-שכבתיות. העין רואה רק את המעטפת, אבל הנפש מחפשת את הסיפור שמאחוריה. על זה בדיוק מתבססת העבודה שלי כמעצבת פנים, על החיבור שאני מייצרת ללקוחות שלי בין החומרים שאנו בוחרים לסיפור האישי שלהם. מה אנחנו בוחרים להשאיר מפעם ומה אנחנו מחדשים. מה אנחנו מרגישים כשאנחנו נכנסים לחלל מסוים, בין אם זה הבית שלנו, המשרד ואפילו הלובי בבניין.

לובי שעיצבתי בפתח תקוה

בהקשר לתקופה שאנחנו עוברים, גם המציאות עצמה היא רק שכבה, שאני מקווה, שמכסה עתיד טוב יותר במדינה שלנו. מאחורי החזרה לשגרה וחוסר היציבות שאנחנו חווים, יש צורך עמוק ביציבות, ברצון לדייק מחדש מה נכון לנו ומה חשוב באמת.

סיכת לב שקניתי במוזיאון העיצוב בלונדון בשנת 2022. הסיכה היא מזכרת קטנה מתערוכה מעוררת השראה של האמן והמעצב הרב תחומי Yinka Ilori ינקה אילורי, שמשתמש בשפה חזותית נועזת שנשענת על מורשתו הבריטית-ניגרית.

אחת העבודות של האמן ינקה אילורי שצילמתי בתערוכה

עבודה נוספת- שימו לב למסר ולצבעוניות המשמחת

העבודות שלו מבוססות על האמונה שאמנות ועיצוב צריכים להיות נגישים לכולם. הפרויקטים שלו, הומוריסטיים, פרובוקטיביים ושובבים, מדגימים כיצד עיצוב יכול לאחד קהילות ולהשפיע לטובה על החברה, לעורר תחושה של שמחה ואופטימיות. לעתים קרובות, תוך שימוש בעיר כקנבס, הוא מדמיין מחדש חללים כדי לעודד תחושת קהילה ומזמין את הקהל להשתתף בעבודתו ובסביבתה.

אם אני לוקחת את השפה העיצובית שלו למרחבים המוגנים שלנו, הייתי שמחה לראות יותר מקלטים צבעוניים ומעוצבים שיתנו הרגשה טובה ומעודדת יותר לאלו שמגיעים אליהם כדי להגן על עצמם.

אחד המקלטים שישבתי בהם בחודש האחרון. נראה ומרגיש מדכא

תראו מה שצבע יכול לעשות- אותו חלל בהשראת האמן ינקה אילורי

הסיכה השלישית היתה של לונה לאבגוד, קניתי אותה בברצלונה בחנות קומיקס לפני 5 שנים. זכרתי במעורפל שלונה היא אחת הדמויות בהארי פוטר. הלכתי לבדוק מי זו וגיליתי שללונה לאבגוד היה סטייל ייחודי משלה ומשקפיים מיוחדים שמאפשרים לה לראות דברים שלא כולם רואים. הן לא מראות את העולם כמו שהוא, אלא דרך פילטרים, קצת כמו להגיד: יש יותר מדרך אחת לראות דברים. לונה לא מנסה להיות “נורמלית”, היא בוחרת לראות דברים אחרת, להאמין בדברים שאחרים לא רואים, ולהישאר נאמנה לעצמה, האמת, קצת מזכירה לי את עצמי :-)

אם חושבים על זה רגע, המשקפיים האלה הם לא באמת על ראייה - הם על פרספקטיבה.

על היכולת לראות מעבר למה שברור לכולם , לתת מקום לדמיון (שיהיה כאן טוב יותר...) ולבחור נקודת מבט אופטימית, גם כשהמציאות קצת מורכבת .

הליכה בשדות עם המתוק הזה תמיד משפרת את מצב הרוח בתקופה לא יציבה

בסופו של דבר, מסתבר ששלוש הסיכות האלה הן הרבה יותר מקישוט על הז'קט שלי. הן מזכירות לי שיש לנו את החופש לבחור את המשקפיים שדרכם נסתכל על העולם, את האומץ להכניס צבע למרחבים שלנו, ואת היכולת לזכור שתמיד יש סיפור עמוק יותר שמחכה להתגלות מתחת לפני השטח ושהבית שאנחנו מעצבים הוא העוגן השקט שלנו בתוך הסערה.

בינינו?

זה בדיוק מה שעיצוב טוב עושה - נכון?

לפרויקט מעלית הכותל

לכתבה במגזין העיצוב פנים

לאתר של קרני סטרוד-סילוני

---

אני מעצבת פנים כבר למעלה מעשור, מלווה תהליכי תכנון ועיצוב למשרדים, לובאים ובתים פרטיים בעיקר באזור המרכז, אוהבת לחבר את הסיפור של הלקוחות שלי לדיוק תכנוני.את הבלוג “מברברת” אני כותבת כבר יותר מ־4 שנים, כמרחב שבו אני משתפת על תהליך העבודה והיצירה שלי, על החיים שלי ומה שביניהם.