כאילו שאפשר לחגוג משהו עכשיו. 5 חודשים אנחנו במלחמה שלא ביקשנו, ולעניות דעתי הלא מקצועית, אני לא רואה איך אנחנו מסיימים אותה ומצליחים להרים את הראש ולהתאושש ממנה, מה גם שסביר להניח שבעודי כותבת לכם את הפוסט הזה, הרוחות שוב התלהטו וחמאס וחיזבאללה הצליחו להדליק שוב את השטח לכבוד הרמדאן.
אז למה חגיגות 30? כי היום אני משתפת איתכם את הפוסט ה-30 בבלוג ובתוך כל העצב והכאוס שאני מרגישה, זה פרט קטן שמשמח אותי מאוד.
עדכון קצר ואישי- בחודש האחרון היתה לי תאונה, נדרסתי בקטנה, הגלגל האחורי של האוטו עלה על הקרסול שלי לנגד עיניי וזו היתה חוויה הזויה ומיותרת כאחד. אחרי לילה במיון שחררו אותי עם אבחנה שיש לי נקע ומכיוון שסבלתי מכאבי תופת הלכתי לרופאת משפחה לקבל זריקה נגד כאבים.
בדיעבד אני צריכה להגיד תודה על הכאבים האלו כי כשהיא ראתה אותי היא התפלאה למה לא עשו גם סי.טי וישר נתנה לי הפניה, מפה לשם אחרי שבועיים בהם אני דורכת על הרגל ולא מבינה למה אני לא מצליחה ללכת רגיל למרות שהכאבים פחתו, האורטופד שראה את הסי.טי הודיע לי שיש לי שבר ושאסור לי לדרוך על הרגל ב-4 השבועות הקרובים ולמזלי במקום גבס, אישר לי מגף אורטופדי.
לפחות הרווחתי שבועיים כי במקור זה היה צריך להיות 6 שבועות. תמיד להודות על הטוב.
לענייננו, ב-8 לחודש צוין ברחבי העולם יום האישה הבינלאומי. קצת מקומם אותי שעדיין אנחנו צריכים לציין יום מיוחד עבורנו ושעדיין הדרך ארוכה בכל הנוגע לזכויות נשים בארץ ובעולם ומעל לכל, מתוך 134 חטופים ושבויים ישנן 19 נשים שהדעת אינה תופסת את התופת שהן עוברות שם כבר מעל 5 חודשים.
כדי לפזר מעט ענני שמחה, אני רוצה לספר לכם על איריס אפפל שהלכה לעולמה בתחילת החודש והיא בת 102.5, בעיניי היא הייתה אישה השראה.
היא נולדה בשנת 1921 למשפחה יהודית בניו יורק, למדה תולדות האומנות והתחילה לעבוד במגזינים שונים. לאחר נישואיה לקרל אפפל הם פתחו יחד חברת טקסטיל וביחד הם היו אחראים על כל הטקסטיל שעטו חללי הבית הלבן ועבדו עם תשע ממשלות! מהארי טרומן ועד ביל קלינטון. היא מעצבת פנים, טקסטיל ואופנה, אשת עסקים שעשתה לא מעט שיתופי פעולה עם חברות שונות כמו H&M למשל, ומעל הכל, אייקון אופנה שמוכר בזכות משקפי הראייה הענקיים שהיא מרכיבה ובזכות הטעם האופנתי שלה: צבעוני, אקלקטי ונועז ותמיד משלימה את הלוק עם אקססוריז גדולים במיוחד. מערבבת אופנת עילית ופריטים משוק הפשפשים.
בשנת 2019 אף חתמה בסוכנות הדוגמנות מהגדולות בעולם, IMG, היה לה חשבון אינסטגרם ומעל 3 מיליון עוקבים, היא עיצבה בגדים ל"מייסיס" ויש אפילו בובת ברבי בדמותה.
מעבר היותה אייקון אופנה איריס אפפל לימדה אותנו שאפשר להתפתח, לשנות ולהוסיף כיוון בכל גיל ושהכל באמת אפשרי אם אנחנו רוצות וזה כמובן מתחבר לי עם השינוי שאני עשיתי בשנות ה-40 שלי כשהחלטתי לא לוותר על החלומות שלי ויצאתי ללמוד עיצוב פנים. אני סקרנית לראות לאילו כיוונים אתפתח בעתיד.
"בגדים יכולים לשנות את כל המראה שלך, את מצב הרוח שלך, את האישיות שלך. את יכולה לבטא איתם קצת מקוריות" היא חזרה ואמרה בראיונות "אנשים כל כך דומים היום, ואני חושבת שזה נורא. הרי אלוהים עשה את כולנו כל כך שונים, אז למה כולם רוצים להיראות דומים?"
זה נכון גם בעיצוב פנים. יש לי חברה ששיפצה את ביתה לפני שנים, שאלתי אותה מי המעצבת וכשנכנסתי לאתר שלה, ראיתי שהכל נראה אותו הדבר. כשציינתי את זה באוזניה של חברתי היא אמרה לי- אני יודעת אבל לא איכפת לי, זה הסגנון שאני אוהבת ולא מעניין אותי שיש עוד בתים שנראים ככה.
אני מודה שלי זה היה עובד פחות, חשוב לי שיראו את האופי שלי, חשוב לי שיהיה משהו מיוחד, שיהיה רק שלי.
כך אני עובדת גם עם הלקוחות שלי בפרויקטים שלהם. אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעבודה איתם זה לתכנן להם משהו שהוא רק שלהם, מתאים במיוחד בשבילם.
לכן כשהם שואלים אותי מה הסגנון שלי, אני עונה להם שהסגנון האישי שלי פחות רלוונטי, כי אני מתאימה את הסגנון העיצובי של הפרויקט לרצונות, לצרכים ולחלומות שלהם. אני יודעת להביא לידי ביטוי את מי שהם ואת מי שהם רוצים להיות באמצעות התכנון והעיצוב שלי.
כל תכנון ועיצוב שלי זה ממש הוט-קוטור המותאם לצרכי הלקוחות שלי ואני תמיד אנסה לשלב ישן וחדש, לשלב זיכרונות יחד עם יצירת חדשים, בכל זאת אני חלי ברבר-אהרונוף, מעצבת סיפור חיים.
ומה איתכם? אוהבים להביא לידי ביטוי את המיוחדות שלכם?
או שאולי לא מפריע לכם אם העיצוב גנרי כל עוד הוא לטעמכם?
אני כבר סקרנית לשמוע מה אתם חושבים והאם הכרתם את איריס אפפל מהרשתות?
