top of page
Search

"שום דבר לא צריך להיות יפה כל כך"

בחג קראתי את הספר "כותבת ההספדים" שכתבה אן הוד. משהו בסיפור שמתרחש בתקופות שונות תפס אותי לאור האבל הפרטי והלאומי שלנו. כל כך הרבה חיים שנגדעו ואיך מנציחים את כולם? איך אנחנו רוצים שיזכרו את יקירנו?


כותבת ההספדים היתה מבקשת מהאבלים שיספרו לה על יקיריהם שאינם, ולמרות שלא היו בהספדיה הפרטים הרגילים- מתי נולדו, מת נפטרו, מה עשו בחייהם, בהספדים שלה היו משולבים כל הפרטים החשובים- מה אהבו, על מה חלמו, אלו שאיפות היו להם. אחד המשפטים שאמרה כשקיבלה הודעה שבתה הצעירה של חברתה הטובה נפטרה, ריגש אותי וחיבר אותי למציאות חיינו.

"הכוכבים לא צריכים להיות כל כך נוצצים. שום דבר לא צריך להיות יפה כל כך"


"ים השיבולים, אלף חיוכים, אלף מלאכים". כתב יצחק קינן

זו ההרגשה שיש לי מאז ה-7.10, שהעולם כמנהגו נוהג, עוד חג הגיע ועבר, בחוץ החיטה צומחת שוב, ועדיין יש חטופים שכולנו מחכים שגם הם יגיעו כבר.

הדיסוננס הרגשי בו אנו חיים כרגע משפיע על כולנו, גם עלי, שכל יום לפני השינה אני מודה על כך שהמשפחה שלי בריאה ושלמה ושאנו מוגנים.

וכמה תחושת המוגנות הזו הפכה לא מובנת מאליה בחודשים האחרונים.

איך אתם עוברים את הימים האלו? גם אתם חווים סערת רגשות? האם זה משפיע על ההתנהלות שלכם?


ובתוך כל הסערות, יש צמיחה בעסק והיא כל כך משמחת אותי.

אם זה לקוחות עסקיים שהחזירו לחיים פרויקט שנעצר לפני שנה, וכשאני שואלת את המנכ"ל על הערכים שלו כבעל חברה, הוא אומר לי שהוא רוצה לעשות אנשים מאושרים ואני מחייכת ויודעת שבחרתי נכון, כי חשוב לי לעבוד עם לקוחות שההון האנושי בחברה שלהם חשוב להם, זה מתחבר לסולם הערכים שלי, במיוחד אחרי שנים בהן עבדתי כשכירה.


מנחשים מה תחום העיסוק של החברה?

או כשלקוחה חדשה מספרת לי שכשאמרתי לה בפגישת ההכרות שלפני שנגיע לדירה החדשה, חשוב לי להגיע קודם לפגישה אצלם בבית כדי להבין איך הם חיים היום, להכיר אותם ואת ההרגלים שלהם טוב יותר, כבשתי אותה, כי אז היא הבינה שאהיה קשובה לצרכים שלהם.

ביחסי העבודה שנרקמים תוך כדי עבודה על פרויקט, אחת התכונות הכי חשובות בעיניי היא יכולת ההקשבה שלי ללקוח. כי כשהלקוח מבין שאני מקשיבה לו ורואה אותו, את הצרכים שלו, ואת החלומות שלו, הוא נותן בי אמון שאוביל אותו בתהליך לתוצאה הכי טובה עבורו, וכשמדובר על לקוח עסקי, גם אוביל אותו לתוצאה שתציג את החברה שלו ללקוחות, באופן הכי מדויק עבורו.

שני הרגעים האלו שחלקתי עם הלקוחות, לכאורה רגעים קטנים, אך כל כך חשובים בעיניי, אלו סימנים שאני עושה משהו טוב, שחשוב להאמין ולא לאבד תקווה, שההתמדה שלי נושאת פירות.

 

מקשיבה ללקוחות ומתחילה "לשחק" עם התוכניות

בראשון שעבר, העליתי פוסט לכבוד החג על הצבע הלבן בעולם העיצוב. הזכרתי שם את קניה הארה (kenya hara), מעצב יפני שכתב ספר שלם על צבע זה.

כדי להסביר את ההרגשה שנותן לנו הצבע הלבן, הוא מזכיר מושג יפני KIZEN שמתאר את הרגע הזה שלפני שמשהו קורה. רגע שיש בו רמז ופוטנציאל להתרחשות שעתידה להגיע.

זה מזכיר את המושג רִיק, שעפ"י הבודהיזם מלמד על מצב או סיטואציה שתתמלא בתוכן בעתיד- כמו למשל, קערה, גם כשהיא ריקה היא אינה חסרת ערך, היא במצב המתנה לפירות שימלאו אותה.


שהקערה שלנו תמיד תהיה מלאה. צילום: חן ליאופולד

בין היתר, הוא אומר שלבן הוא צבע של "אפשרויות" ובכך מייצג את הפוטנציאל הבלתי מוגבל ליצירה ושינוי והוא גם צבע של "התחדשות" וכך הוא מסמל את היכולת שלנו להתחיל מחדש ולראות את העולם בדרכים חדשות.

אם אני לוקחת את ההסבר שלו למציאות הבלתי אפשרית של חיינו בחודשים האחרונים, אני רוצה להאמין שעדיין יש כאן פוטנציאל לשינוי, שדברים טובים יקרו לנו, שהחטופים יחזרו במהרה ושתגיעה ההתחדשות שאנו כל כך זקוקים לה, בחברה הישראלית, בהנהגה, בעסקים שנפגעו כתוצאה מהמלחמה, שהמשפחות שנפגעו יצליחו להשתקם. שנצליח כעם לייצר שינוי לטובה.

אם אני לוקחת את ההסבר שלו על הצבע הלבן לעולם שלי, לעיצוב פנים, לבן זה הרגע הזה לפני שאני מתחילה פרויקט חדש, הרגע הזה לפני שאני מתחילה לתכנן ומזהה את הפוטנציאל שקיים בחלל אותו אני מעצבת, שמתמלא משמעות ברגע שאני מתכננת אותו בהתאם לחלומות ולצרכים של הלקוחות שלי.

גם לבן זה צבע. צילום: חן ליאופולד

אם חוץ מצבע לבן אתם אוהבים צבעים נוספים ומעניין אתכם לשמוע על ההשפעה שלהם על סביבת העבודה שלנו, אני מזמינה אתכם להרצאה שלי "אין כמו...במשרד, לצאת לעבודה מבלי לצאת מהבית". בהרצאה אדבר כמובן על נושאים נוספים הקשורים לעיצוב המשרד הביתי.

 

ההרצאה תתקיים השבוע ביום רביעי, 19.6.24 בשעה 20:00, היא חינמית אך נדרשת הרשמה בקישור  https://bizlive.co.il/event/74941, תבואו, יהיה צבעוני ומעוצב.

 

המשרד הביתי. עיצוב שלי באמצעות AI

רגע לפני סיום, אני רוצה לחזור לעניין ההנצחה והזיכרון שהזכרתי בתחילת הפוסט.

הדבר הראשון שראיתי במוצאי שבת של ה-7.10 היה הפוסט שהעלו הוריו של עמרי רם. מירב, אמא של עמרי היא קולגה אהובה ואני זוכרת שברגע הראשון לא ממש קלטתי מה אני קוראת. עמרי הלך לרקוד בנובה ולא חזר. לקח לי זמן עד שקלטתי כמה מזל היה לנו שיובל שלנו לא נסע לפסטיבל הזה למרות שזה מה שתכנן. ממש ניסי ניסים.


הוריו של עמרי בחרו להנציח אותו באופן שהכי מתחבר למהות שלו. הם יצרו פריזבי מקצועי עם איור בדמותו של עמרי שהיה ילד של חופש, אהבה, ים, שמש, ספורט ויותר מכל היה איש של אנשים.

בשביל עמרי הפריזבי סימל את החופש, המעוף, החיבור בין האנשים והאהבה לטבע ועם הפריזבי שיצרו הם מפיצים את רוחו ודמותו כמה שאפשר, כדי שאנשים בכל העולם יתחברו לדרכו והאופן שבחר לחיות ולהפוך את העולם לטוב יותר.

"בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי זוֹרֵק אֶת הַצַּלַּחַת חֵלֶק מִמֶּנִּי עָף אִיתָּהּ" לזכרו של עמרי רם

במסגרת הפרויקט המשפחה תוסיף ותתרום 10% מכמות הפריזבי שירכשו לטובת עמותות העוסקות בחינוך נוער. תעזרו להם להנציח את עמרי ועל הדרך להפוך את העולם ליותר טוב - https://headstart.co.il/project/77861



עד לפעם הבאה,

אני מאחלת לנו חודש של אפשרויות בלתי מוגבלות ושינוי לטובה.





 

 

66 views2 comments

Recent Posts

See All

2 Comments


אמירה אהובה, תודה שאהבת ושיתפת. תודה על המילים החמות

Like

Guest
Jun 21

נהניתי מאוד לקרוא את הפוסט חלי, ואין ספק שכמו בעיצובים שלך, לקחת היבטים בצבעים שונים של הרהורים, תחושות, רגשות ומציאות ושזרת אותם לתוכן אחד הוליסטי, מעניין, מלמד ומרגש. איתך בכל רגע של תפילה וכמיהה לשובם של החטופים, לסוף המלחמה, ולחזרה לחיים (כל אחד ואחת וחייו הוא). ד"ש וחיבוק, אמירה

Like
מברברת1.jpg

על עיצוב פנים, על החיים ועל מה שביניהם

bottom of page