אתמול ציינו את יום העצמאות ה-76 של מדינת ישראל, לא בטוחה כמה חגגנו.
זהו יום ראוי לציון, בהחלט, בוודאי מרגש, אך מצב הרוח לא היה נתון לחגיגות.

אי אפשר לציין עצמאות למדינה שהוקמה כדי שליהודים בכל העולם יהיה בית לשוב אליו מבלי לחשוב מהו בית ישראלי בעיניי. במיוחד מאז הקורונה שסגרה אותנו בבתים ועוד יותר בשנה האחרונה שמחדדת עבורנו כחברה איך כל אחד מאיתנו רוצה שהבית הישראלי שלנו ייראה.
הממ"ד,לצערנו, הפך להיות סממן ישראלי מובהק בתכנון הבית שלנו. אם פעם היו אומרים- כל בית צריך מרפסת, היום כל בית חייב ממ"ד.
על פי חוק בניית ממד ותקנות פיקוד העורף כל בניה חדשה, על פי חוק הממדים 1992, מחויבת בבניית ממ"ד כחלק אינטגרלי מהבניה. חוק בניית ממ"דים הגיע בעקבות לקחי מלחמת המפרץ. אז חווינו, באופן מוחשי בפעם הראשונה ירי טילים כבדים אל עבר העורף האזרחי. החוק נולד מתוך מטרה שנוכל להיות מוגנים גם בבית שלנו, במרחב האישי שלנו.

אם פעם הממ"ד היה חדר הבלאגן שלנו, השנים שבילינו בבית ובמיוחד מאז התחילו לירות עלינו טילים, גרמו לנו לסדר את החדר הזה ולהפוך אותו לשימושי ביותר גם בימים רגילים.

הדבר ראשון עלה לי בראש כשחשבתי מהו בית ישראלי בעיניי, היה המטבח. כילדה, המטבח היה אצלנו לב הבית, למרות פינת האוכל המכובדת שהיתה בסלון, תמיד אכלנו במטבח. בעצם רוב החיים שלנו התנהלו במטבח, גם כשחברים היו מגיעים היינו יושבים סביב השולחן הקטן במטבח ורק בחגים היינו מעבירים את הארוחה אחר כבוד לפינת האוכל שבסלון.
אני זוכרת אותנו יושבים בערבי שבת אחרי האוכל עם פיצוחים על השולחן קוראים או משחקים רמי, ובעיקר קוראים ספרים, המון ספרים.

הזיכרון הזה יושבים סביב שולחן השבת וקוראים, מביא אותי לספריה הביתית שגם היא מאוד ישראלית בעיניי, עַם הַסֵּפֶר או לא?
ספריות מייצגות בעיניי את הבית הישראלי, אולי כי ספרים תמיד היו חלק מאוד משמעותי בחיי המשפחה שלנו כפי שכבר ציינתי, ומאז שלמדתי לקרוא, שבתות מוקדשות אצלי לקריאת ספרים, חלקם משאירים חותם וחלקם שוכחת עם הזמן. ספרים מתקשרים אצלי גם לשבוע הספר, שהוא אירוע מאוד ישראלי. אני זוכרת שהיינו הולכות עם ההורים לכיכר מלכי ישראל דאז, ובהתלהבות היינו עוברות מדוכן לדוכן ומנסות להחליט איזה ספר אנחנו הכי רוצות שיקנו לנו.
ברוב הבתים שאני מתכננת יש ספריה, לעיתים עמוסה ספרים כמו הספריה שבתמונה ולעיתים יותר מאווררת ומשולבים בה גם חפצי נוי, כמו בתמונה שאחריה.


טיפ ממני- כשאתם באים לתכנן ספריה, תבדקו כמה מטר ספרים יש לכם, כדי לדעת כמה מטר מדפים תצטרכו לקחת בחשבון בשביל כל הספרים שלכם.
אחרי שתיכננו ויש לנו ספריה מעוצבת, מה יותר כיף ונעים מאשר ספה שאפשר להשתרע עליה עם ספר טוב וכוס קפה בצד? וזה כמובן מביא אותי לפינת הישיבה הביתית, כל בית צריך מקום שאפשר להשתרע ולהיזרק בו בנוחות מירבית.

אצלנו פינת הישיבה היא מרכז הבית והיא צופה על המטבח שכבר הזכרנו כמה הוא מרכזי בחיי היומיום שלנו. מבחינתי החיבור הזה כל כך נכון ומתאים ולא נעים לי לומר שהסלון שלנו די מיותם במהלך השבוע, אלא אם כן מגיעים אורחים ובשבתות, אז אנחנו יושבים בו לקרוא אחרי הארוחה.

אפרופו ספרים וישראליות, זוכרים את המערכון "שוק הספרים" של הגשש החיוור? (בהנחה שאתם פחות או יותר בשכבת הגיל שלי כמובן 😊)
ספרים, רבותיי, ספרים! כן, כן, אחד מהמערכונים הפופולריים ביותר של שלישיית "הגשש החיוור", עסק בספרים המודפסים, נייר נטול עץ וכריכה. כשהגששים עלו עם המערכון הזה הם שיקפו את רוח התקופה. הגשש שייקה לוי סיפר בזמנו שזה אחד המערכונים האהובים עליו, כי "זו היתה תמונת מצב של הימים ההם, בהם אנשים היו רוכשים דירה, ומיד קונים ערמות ספרים, במטרים, כדי לרהט אותה בהם. זאת על מנת שמי שייכנס אליהם לביקור יראה שהם בורגנים טובים. היו מציירים ספרים בארון, בכאילו, כדי לשוות לעצמם מראית עין של אנשים תרבותיים, בוהמיים, כשבפועל הם לא קראו אף ספר".
בילדותי לא היה עובר יום העצמאות בלי שהיינו מקשיבים למערכונים של הגשש, אני זוכרת כמה הם הצחיקו אותנו וכשניסינו להכיר אותם לבנים, הקסם לא עבד. פשוט לא הצחיק אותם. יש דברים אחרים שמצחיקים אותם. לפחות ניסינו.
ומה איתכם? מהו בית ישראלי בשבילכם? שתפו אותי בתגובות.
עד לחודש הבא, מצרפת לכם קישור למערכון הנודע- https://www.tiktok.com/@neri216/video/7152439275307502850
כי מוכרחים להיות שמח.
חלי יקרה
כתבת יפה ובאמת מסקרן היה לדעת מהו בית ישראלי בענייך , בעיניין הממד לצערינו לנוכח המצב היום בית ללא ממד הינו בית שלא ניתן לגור בו .
כתבת נהדר וכל כך נכון
מעניין לקרוא מהו בית ישראלי בעיניך בעיני בית ישראלי הוא הזכרונות שאנחנו מכניסים ומשמרים